<h1>רבינו ירוחם ני"א ח"א</h1>
<h2>דף כג.</h2>
מה שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש על פי הירושלמי [תענית פ"א ה"ו] שכת' נשיא דנהיגי דלא למעבד עיבידת' מנהגא וכן נראה מתרגום יונתן ב"ע [שמואל א' פ"כ פס' י"ט] שתרגם אשר נסתרת שם ביום המעשה ביומא דחולא והיה עומד בר"ח נראה דלא היה מנהגם מקדם לעשות מלאכה בר"ח. ומהתלמוד שלנו נראה דאינו אסור כדאמרינן בשבת [כ"ד ע"א] מהו להזכיר של ר"ח וכו' או דילמא כיון דלא אסיר בעשיית מלאכה לא צריך וכו' הילכך מנהג הוא ונר' לי דלאותן שנהגו שלא לעשות מלאכה אין להן לעשו' שום מלאכה כי ראיתי כמה נשים טועות ואומרות אין לנו לטוות אבל נעשה מלאכה אחרת והיה להן או לאסור כל מלאכ' לפי מנהגן או להתיר כל מלאכה.
<h2>דף לד:</h2>
יחיד שלא הזכיר של ר"ח או כל דבר שמחזירין אותו כלומ' שצריך לחזור ולהתפלל יכוין דעתו וישמע מפי ש"צ כל י"ח ברכות מראש ועד סוף ויוצא ידי חובתו כך כתבו בתוספות ובה"ג בר"ה ודקדקו מההיא דר"ג כשם שהוא מוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי דוקא עם שבשדות דטרידי ואניסי אבל דעיר לא, ודוקא שלא התפלל אבל התפלל מוציא את הבקי אם טעה בשום דב' בתפלתו שצריך לחזור.
